היושבת בגנים

אות א

בס״ד. ש״פ בשלח, י״ג שבט, ה׳תשי״א^*. היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך¹, ומביא בזה כ״ק מו״ח אדמו״ר (במאמרו ²המשך למאמר דהסתלקות) ב׳ פירושים דלכאורה הם הפכים. פי׳ א׳ ³דגנים היינו ⁴עוה״ז ויושבת בגנים קאי על כנסת ישראל הנפוצה בגולה רועה בגנים של אחרים, מ״מ כשיושבת בבתי כנסיות ובתי מדרשות, הנה חברים שהם מלאכי השרת, שנקראים חברים מפני שאין בהם לא קנאה לא שנאה ולא תחרות, מקשיבים לקולך. ופי׳ הב׳ ⁵הוא דגנים קאי על ג״ע⁶. ואף שיש בזה כמה מדריגות לאין קץ אך בכללות נחלקים לב׳ מדרי׳ ג״ע התחתון וג״ע העליון⁷, וחברים מקשיבים היינו הנשמות שבג״ע שנק׳ חברים כמו שמבאר במאמר המוסגר ⁸דלפעמים נשמה ^אמנשמה נאצלת כו׳. ויש לומר הדיוק בזה, דמשמיענו אשר שייכות הנשמות זל״ז אין זה סתם שייכות אלא נשמה מנשמה נאצלת, ופי׳ ענין אצי׳ נת״ל (בד״ה באתי לגני⁹) שהוא גילוי ההעלם, היינו שהוא דבר אחד, הוא הוא אותו הדבר עצמו אלא שירד ונתגלה מהעלמו. וכמו כחות הנעלמים שאח״כ ירדו ונתגלו מהעלמם, דלכן אי אפשר לומר שהכוונה בהבריאה הוא בשביל עולם האצילות, דמאחר שהוא גילוי ההעלם זהו ירידה, אלא התכלית הוא עוה״ז התחתון. וכמו״כ הוא בשייכות הנשמות הנ״ל שהוא ענין אצי׳ וגילוי ההעלם.

אות ב

ולהבין שייכות ב׳ הפירושים, הנה מקודם לזה מבאר בהמאמר ¹⁰אשר כשהנשמה יורדת למטה ומתלבשת בגוף, הנה אף שהגוף הוא מעלים ומסתיר, מ״מ ע״י עבודה מסיר ההעלם והסתר, ואדרבה ע״י ירידה והתלבשות זו הוא מתחזק ביתרון כח. והנה דיוק הלשון ואדרבה, הוא כמו שמבאר כ״ק רבינו הזקן (אגה״ק סכ״ה¹¹) דברי כ״ק הבעש״ט ¹²בענין הכעס, כגון שעומד לנגדו ערל ^בומדבר ומבלבלו, הנה לא זו בלבד שאינו מתפעל ממנו, ומתפלל כמו שלא הי׳ מבלבל הערל, אלא עוד יותר שפועל בו חיזוק ותוספות כח כשמתבונן ענין גלות השכינה שנתלבשה בבחי׳ גלות בתוך דבור זה המבלבל. נמצא שע״י בלבול זה מתעורר האדם יותר. וכן מבאר ג״כ כ״ק אדמו״ר האמצעי (בתורה אור ¹³הענין הוא בקצרה אבל בתורת חיים פרשה זו ¹⁴נת׳ באריכות) בענין ויהי בשלח פרעה את העם¹⁵, דהכוונה בזה הוא דלא זו בלבד שלא העלים והסתיר קליפת פרעה, אדרבה עוד סייע, וכמ״ש ¹⁶ופרעה הקריב ואיתא במדרש ¹⁷הקריב את לבן של ישראל לאביהם שבשמים, ועוד זאת שגם פרעה את העם פרעה איז מיטגעגאַנגען מיט דעם עם, היינו שגם ניצוצים שנפלו שמה עלו אתם. וזהו ג״כ דיוק הלשון ואדרבה, היינו לא רק שהגוף אינו מעלים ומסתיר על הנשמה והיא נשארת במצבה כמו שאין העלם והסתר, אלא אדרבה שע״י ההעלם מתחלה, האדם מתחזק ביתרון כח. וזהו עיקר הכוונה בבריאת העולמות אתכפיא ואתהפכא דהשטות דלעו״ז און דעם קאָך פון נה״ב און עניני עולם – לקדושה. ואף שמבואר בכ״מ דעשיית המצוות הוא כדי להוסיף אורות באצי׳, הנה כבר נת׳ לעיל ¹⁸דהעצמי שבזה הוא בעוה״ז. וכמ״ש כ״ק אדמו״ר הצ״צ וכ״ק אדמו״ר מוהר״ש ¹⁹שהאורות כמו שהם באצילות הם כמונחים בקופסא, ולא זו בלבד שעיקר הגילוי, עיקר שכינה, הוא בעוה״ז, וכמשנת״ל ²⁰מכ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע בארוכה פי׳ ענין עיקר שכינה, הנה עוד יותר מזה, מבאר כ״ק רבינו הזקן ²¹וכ״ה מכ״ק הרב המגיד²², בפי׳ מרז״ל ²³דע מה למעלה ממך, דע אשר מה למעלה, כל הענינים שלמעלה, ממך ובך הדבר תלוי.

אות ג

וזהו ענין דהיושבת בגנים, הנשמות היושבות בג״ע התחתון ובג״ע העליון, באים להקשיב קולם דנש״י למטה. דהכוונה בזה הוא דגם הנשמות ^גכמו שהם למעלה קודם ירידתן בגוף, וגם אותן הנשמות שכבר היו בגוף, שיש בהם המעלה שמצד עבודת הגוף, כי בזמן היותן בגוף הנה ימים יוצרו ^דולו אחד בהם²⁴, שהמשיכו האחד בהם והשלימו כל עבודתם דעל שם זה נקראים ישראל צבאות הוי׳ ²⁵(כמבואר במאמר כ״ק מו״ח אדמו״ר הנ״ל⁸), דצבא יש בו ג׳ פירושים: א׳ לשון חיל, היינו קבלת עול. ב׳ זמן קבוע היינו שבזמן הקבוע להם משלימים כל עבודתם. ג׳ לשון צביון דפירושו יופי, לא רק רצון ²⁶כ״א יופי, הבא מפנימיות הכתר וגורם תענוג ^השעש״ז נקראים צבאות הוי׳. ובכ״ז הנה גם הם באים להקשיב לקולם של הנשמות המלובשים בגופים, ואפילו אם עבודתם אינה עדיין בשלימות, לא בפי׳ הא׳ דצבא חיל שענינו קבלת עול, לא בפי׳ הב׳ דצבא זמן יומין שלימין ולא חסרין^ו, ולא בפי׳ הג׳ דצבא יופי, וכמו שמסיים בהמאמר ⁸דכאשר לומדים תורה ואינו מזכיר תנאים באופן לימוד התורה, ומקיימים את המצוות, ואינו מזכיר תנאים באופן קיום המצוות, נתהפך מקשר ושקר, שקר העולם, לקרש, עצי שטים עומדים ²⁷ומחברים אור א״ס ב״ה עם העולם, אתהפכא מן הקצה אל הקצה, דהנה אחד מצירופי קרש הוא קשר. קשר דקדושה דענינו התקשרות. משא״כ בלעו״ז הרי לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר^ז, כי ענינם פירוד והתחלקות. אבל התקשרות דקדושה, הרי כולם נקראו חברים, חברים מקשיבים. שהנשמות כמו שהם למעלה, וגם הנשמות שכבר היו בגוף שיש בהם מעלת העבודה שמצד הגוף כי השלימו בעלמא דין כל עבודתם, בכל הג׳ פירושים של צבא הנ״ל, כולם באים להקשיב ולקבל קולם של הנשמות המלובשים בגופים ואף שעדיין לא השלימו עבודתם, כי אף שהם נפוצים בגולה ורועים בגנים של אחרים, בכ״ז רייסט מען זיך אָפּ פון וועלט און מען נעמט מיט דעם גוף ונה״ב ובאים בבתי כנסיות ובתי מדרשות וקורין את השמע ועוסקין בתורה, שזהו״ע מסירת נפש ממש^ח, און דאָס פאַרמאָגט מען נאָר אין עוה״ז, ולכן הנה חברים, גם הנשמות שבג״ע ^טמקשיבים לקולם, וגם הקב״ה אומר אני ופמליא שלי באים לשמוע בקולך. וזהו ימים יוצרו ולא, ולא כתיב ולו קרי ^ישבעבודתם עבודת הנשמה בגוף, אין גוף און מיטן גוף, ממשיכים מלמעלה מן ההשתלשלות בלמטה מן ההשתלשלות, אחד בהם, שיהי׳ הוי׳ אחד ושמו אחד²⁸.

הערות שוליים

1.שה"ש ח, יג.
2.ד"ה היושבת בגנים ה'שי"ת (סה"מ ה'שי"ת ע' 119).
3.סה"מ ה'שי"ת שם.
4.שהש"ר ופרש"י עה"פ.
5.סה"מ ה'שי"ת שם ס"ע 124 ואילך.
6.זהר ח"א עז, ב. צב, א. ח"ב מו, א (ובמקדש מלך שם). ח"ג יג, א. ריג, א. ד"ה היושבת בגנים באוה"ת שה"ש ח"ב ע' תשסה-ו. ע' תשעט. ועוד.
7.ראה תו"א תצוה פא, ריש ע"ג. ובכ"מ.
8.פרק י (סה"מ ה'שי"ת שם ע' 125).
9.פ"ד (לעיל ע' רסו) ואילך.
10.פרק ט (סה"מ ה'שי"ת שם ע' 124).
11.קמא, א.
12.צוואת הריב"ש סימן קכ.
13.בשלח סא, א ואילך. שם, ג.
14.בשלח קסט, ב ואילך. שם קעד, א. וראה אוה"ת שם ע' שסג ואילך.
15.ר"פ בשלח.
16.בשלח יד, י.
17.שמו"ר פכ"א, ה. תנחומא בשלח ח. וראה פרקי דר"א פמ"ב. זח"ב מז, א.
18.ד"ה באתי לגני פ"ה (לעיל ע' רסז). וש"נ.
19.ראה בהנסמן שם הערה 28.
20.ד"ה באתי לגני פ"א (לעיל ע' רסג).
21.אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"ג ע' שג. "היום יום" יג אייר.
22.לקוטי אמרים להה"מ סקצ"ח.
23.אבות פ"ב מ"א.
24.תהלים קלט, טז.
25.בא יב, מא.
26.ראה ערוך ערך צב. לקו"ת וספר הליקוטים להאריז"ל שה"ש ב, ז.
27.תרומה כו, טו. ויקהל לו, כ.
28.זכרי' יד, ט. וראה פסחים נ, א.
*.יצא לאור בשעתו, "ח' אייר, ה'תשי"א". בהוצאה זו ניתוספו ע"י המו"ל מראי מקומות לפסוקים מחז"ל וכו' (בהערות הממוספרות).
א.העולמים (מענה לשון ע' 10): נשמה מנשמה נאצלת וכענף באילן דבוקה וכגדיל בשלשלת חבוקה – וי"ל ג' הלשונות, כי היחוד בהשתטחות צ"ל נר"ן בנר"ן (מ"ח מסכת היחודים. עייג"כ מאמרי השתטחות לר"ה מפּאַריטש), וזהו נשמה, וכענף באילן (צומח, מדות, רוח), וכגדיל בשלשלת (דומם, מל', נפש). – ג' הלשונות נאצלת דבוקה חבוקה, אולי יל"פ: דשייכות הנר"נ זל"ז אפשרית – מלמעלה למטה: בדרך אצילות – גילוי ההעלם בלבד. דבקות – מהות אחד בפנימיות, וכענף באילן. חיבוק – התקשרות בדרך מקיף (עיין חילוק דדביקות והתקשרות בד"ה והי' עקב תער"ג [המשך תער"ב ח"א ע' שנו ואילך]). – ויש לקשר זה ג"כ עם חילוקי דתפלה, תורה אתדבקות רוחא ברוחא, מצוות – וימינו תחבקני.
ב.כ"ה הגירסא האמיתית בתניא ספכ"ח, אלא שמפני הצענזור כתבו עו"ג. וא"כ בודאי גם באגה"ק צ"ל כך.
ג.ראה לקו"ת שה"ש סד"ה צאינה וראינה [כב, ב].
ד.ראה לקו"ת שם. וס"פ שלח. ד"ה טוב לי וד"ה בידך אפקיד (בס' המאמרים – אידיש [ע' 82. ע' 102]).
ה.ראה תו"ח ויצא ד"ה ורחל היתה פי"א [לג, א ואילך]. לקו"ת ואתחנן ביאור וידעת ספ"ג [ה, ג ואילך]. ד"ה והחכמה תעוז תרס"ג [סה"מ תרס"ג ע' קז ואילך].
ו.זח"א רכד, א. ועייג"כ תו"א פ' חיי שרה ד"ה יפה שעה אחת [טז, א].
ז.ישעי' ח, יב. ועיין סנהדרין כו, א.
ח.ראה תניא ספמ"א.
ט.שייכות ב' הפי' בחברים: מלאכים, נשמות שבג"ע – מובנת ע"פ הידוע שבכדי שיעלו אותיות התורה והתפלה צ"ל הזדככותם ע"י המלאכים דגפיף להון ומנשק להון (ראה זח"א כג, ב. זח"ב רא, ב. תו"א ד"ה נ"ח כו' מזוזה מימין [מב, ב]. רד"ה צאינה וראינה ה'תש"ח – קונטרס נח [סה"מ תש"ח ע' 202]). ובשכר זה גם המלאכים מקשיבים (נתבאר בתורת שלום ס"ע פה [ע' 76] ואילך).
י.ראה תו"א ר"פ לך לך.